גריט: האם התמדה לאורך זמן חשובה יותר מכישרון
יובל, תלמיד תיכון שליוויתי לקראת הבגרות באנגלית, לא היה המוכשר ביותר בקבוצה. אבל הוא היה זה שהמשיך לתרגל אחרי שכולם כבר עברו הלאה. שנתיים אחרי, הוא זה שקיבל את הציון הגבוה בקבוצה. הסיפור הזה מתכתב ישירות עם מושג שהתפרסם מאוד בעשור האחרון: גריט, כלומר תשוקה והתמדה למטרה ארוכת טווח. אבל כמו הרבה רעיונות פופולריים, גם כאן יש פער בין ההייפ למחקר עצמו.
מה זו גריט לפי אנג'לה דאקוורת'
אנג'לה דאקוורת', פסיכולוגית מאוניברסיטת פנסילבניה, פרסמה ב־2007 מחקר פורץ דרך שהראה שגריט, מדד המשלב תשוקה עקבית והתמדה, חוזה הצלחה במגוון תחומים: קדטים בווסט פוינט, ילדים בתחרויות איות, ומכירות. הרעיון שכבש את עולם החינוך: לפעמים כישרון פחות חשוב מהיכולת להמשיך לנסות.
דאקוורת' הבחינה בין 'תשוקה' למטרה, שמשמעה מיקוד עקבי לאורך שנים ולא התלהבות רגעית, לבין 'התמדה', שהיא היכולת לעבוד קשה גם כשקשה ומשעמם. השילוב בין השניים, לטענתה, הוא מה שמנבא הצלחה ארוכת טווח יותר מכישרון גולמי.
למה הרעיון תפס כל כך חזק
גריט נותן תקווה. הוא אומר שההצלחה לא שמורה רק למי שנולד מוכשר, אלא נגישה למי שמוכן להתמיד. זה מסר מעצים במיוחד לתלמידים שמרגישים שהם 'לא כישרוניים מספיק'.
מבית הספר ועד עולם העסקים, גריט הפך לכמעט מילת קסם. הרצאת TED של דאקוורת' נצפתה עשרות מיליוני פעמים, וגריט נכנס לתוכניות לימוד רבות בארה"ב.
הביקורת המחקרית שצריך להכיר
מטא־אנליזה מקיפה של קרדה, טיינן והרמס משנת 2017, שכללה כמעט 90 מחקרים ומעל 66 אלף משתתפים, מצאה שהקשר בין גריט להישגים חלש בהרבה ממה שהוצג בתחילה. גריט הסביר רק כ־4% מהשונות בהישגים, ולמעשה חפף במידה רבה לתכונת אישיות ידועה כבר: מצפוניות (conscientiousness).
בפועל, הביקורת טוענת שגריט אינו תגלית חדשה אלא שם חדש ומלהיב לתכונה מוכרת. זה לא אומר שהתמדה לא חשובה, אלא שהיא לא ה'מרכיב הסודי' הבלעדי שמסביר הצלחה, ובטח שלא מנותקת מיכולות, משאבים וסביבה תומכת.
דאקוורת' עצמה הגיבה למחקר בפתיחות יחסית והודתה שגריט הוא חלק מהתמונה, לא כולה. זה שיעור טוב גם לנו: לקחת רעיון טוב, אבל לא להפוך אותו למסגרת יחידה שדרכה שופטים תלמיד.
הסכנה שבהאשמת תלמידים ב'חוסר גריט'
יש סיכון אמיתי בשימוש לא זהיר במושג: אם תלמיד לא מצליח, קל להגיד 'אין לו מספיק גריט' במקום לבדוק אם יש קושי לימודי ספציפי, בעיית ריכוז, או פשוט שיטת לימוד לא מתאימה. גריט לא אמור להיות תירוץ להתעלם מגורמים אחרים.
כמורה, ראיתי תלמידים שנראו 'חסרי התמדה' והתברר שהם פשוט לא הבינו את החומר הבסיסי ולכן כל תרגול הרגיש חסר תוחלת. ברגע שסגרנו את הפער הבסיסי, ההתמדה הגיעה מעצמה.
איך בכל זאת לבנות התמדה אמיתית
המפתח הוא לא 'לרצות יותר', אלא לבנות מבנה שתומך בהתמדה: מטרות קטנות וברות השגה, מעקב אחר התקדמות, וסביבה שמאפשרת כישלון בטוח בלי בושה.
יובל, התלמיד שהזכרתי, לא 'החליט' פתאום להיות בעל גריט. הוא קיבל תוכנית שבועית ברורה, ראה התקדמות מדידה כל שבועיים, וזה מה שהזין את ההתמדה שלו, לא איזו תכונת אופי מסתורית.
מה שווה לזכור
- •גריט משלב תשוקה עקבית והתמדה למטרה ארוכת טווח.
- •מחקרי דאקוורת' המקוריים הראו קשר לחיזוי הצלחה, אך בעוצמה מתונה.
- •מטא־אנליזה של קרדה ואחרים ב־2017 מראה שגריט חופף במידה רבה למצפוניות ומסביר חלק קטן יחסית מהישגים.
התמדה היא לא לשבת שעות בעיניים אדומות. היא בעיקר לחזור מחר, גם אחרי יום שלא הלך.
מקורות
- Duckworth, A. L., Peterson, C., Matthews, M. D., & Kelly, D. R. (2007). Grit: Perseverance and passion for long-term goals. Journal of Personality and Social Psychology, 92(6). קישור
- Credé, M., Tynan, M. C., & Harms, P. D. (2017). Much ado about grit: A meta-analytic synthesis of the grit literature. Journal of Personality and Social Psychology, 113(3). קישור
עודכן: 2026-07-28
רוצים ליישם את זה עם ליווי מקצועי?
הקורסים האונליין של נדב כץ במתמטיקה, לשון, אנגלית וערבית בנויים בדיוק על השיטות שקראתם עליהן כאן, עם פתרונות וידאו מלאים למבחנים ולבגרויות.
תכנים נוספים בבלוג
מיינדסט של צמיחה: למה האמונה שלך על היכולות שלך משנה יותר מהיכולות עצמן
מיינדסט של צמיחה יכול לשנות איך תלמיד מתמודד עם קושי, אבל לא הוא לבדו יעשה את העבודה. הנה מה שהמחקר באמת אומר.
תיאוריית הביטוי העצמי: שלושת הצרכים שבלעדיהם מוטיבציה נעלמת
למה תלמידים מאבדים מוטיבציה גם כשההורים מציעים תגמולים? תיאוריית הביטוי העצמי של דסי וראיין נותנת תשובה מדויקת.
מציון נכשל להזדמנות: איך בונים תוכנית התאוששות אחרי כישלון במבחן
ציון נמוך לא חייב להיות סוף הסיפור. איך הופכים כישלון במבחן לנקודת מפנה עם ניתוח טעויות ותוכנית שבועיים.