יום המבחן: מה לעשות ב-24 השעות שלפני ובבוקר עצמו

הפיתוי הגדול ביותר בערב שלפני בגרות הוא לפתוח את הסיכומים לעוד שעה. אבל מאט ווקר, חוקר שינה מוביל, מראה במחקריו שדווקא הלילה שלפני מבחן, שינה תורמת יותר לביצועים מכל שעת שינון נוספת. במהלך שינה, ובמיוחד בשלבי שינה עמוקים, המוח מבצע קונסולידציה, כלומר מעביר מידע מזיכרון זמני לזיכרון קבוע.

המשמעות המעשית: אם הגעת לערב שלפני הבגרות, כמעט תמיד עדיף לישון בזמן סביר ולוותר על השעה האחרונה של חומר חדש, על פני להישאר ער ולפגוע בשינה. חומר שנלמד בעייפות קיצונית ממילא נקלט חלש, בעוד שינה טובה משפרת שליפה של מה שכבר נלמד.

ארוחת בוקר לפני מבחן צריכה לספק אנרגיה יציבה, לא קפיצה חדה. פחמימה מורכבת, כמו לחם מלא או שיבולת שועל, יחד עם חלבון, כמו ביצה או יוגורט, נותנת רמת סוכר יציבה למשך שעתיים עד שלוש, בדיוק אורך המבחן הממוצע.

כדאי להימנע מכמות גדולה של סוכר פשוט, כמו עוגה או מיץ ממותק, שגורמת לעלייה חדה ואז לצניחה באנרגיה בדיוק באמצע המבחן. גם כמות קפאין גדולה משמעותית מהרגיל אצלך יכולה להגביר תחושת חרדה במקום לעזור.

בעשר הדקות שלפני הכניסה, זה לא הזמן ללמוד חומר חדש או לדפדף בבהלה בסיכום. אם הגעת עד לרגע הזה, מה שידעת ידעת. הזמן הזה כדאי להקדיש דווקא לוויסות הגוף: כמה נשימות עמוקות, הליכה קצרה, שיחה קלה עם חבר שלא עוסקת בחומר.

מחקר של רמירז וביילוק (2011) שכבר הזכרתי במאמר על חרדת מבחנים מראה שכתיבה קצרה על החששות ממש לפני המבחן משחררת קיבולת קוגניטיבית. אם יש לך כמה דקות ודף פנוי, כתיבה חופשית של מה שמלחיץ אותך היא כלי מבוסס מחקר, לא רק תחושת בטן.

ברגע שקיבלת את הדף, הרגל טוב הוא לסרוק את כל השאלון תוך דקה עד שתיים, ולסמן בעיפרון קל אילו שאלות אתה הכי בטוח בהן. אין שום חובה לפתור לפי הסדר שהמבחן מודפס בו.

מתחילים בשאלות הבטוחות, כדי לצבור נקודות מהר ולבנות ביטחון, ורק אחר כך פונים לשאלות הקשות. שיטה זו גם מגנה מפני מצב שבו נתקעים על שאלה ראשונה קשה ומאבדים זמן יקר על חשבון שאלות פשוטות יותר בהמשך הדף.

לפני שמתחילים לענות, שווה לחשב בקצרה כמה זמן מוקצה בערך לכל שאלה, לפי הניקוד שלה מתוך הזמן הכולל. שאלה ששווה עשרים נקודות מתוך מאה במבחן של שלוש שעות, שווה בערך שלושים ושש דקות, לא יותר.

כשנתקעים על שאלה, הכלל הוא לא להתעקש מעבר לזמן שהוקצב לה. מסמנים אותה, ממשיכים הלאה, וחוזרים אליה בסוף אם נשאר זמן. לרוב, כשחוזרים לשאלה אחרי הפסקה קצרה מדבר אחר, המוח כבר עיבד אותה ברקע ופתרון קופץ הרבה יותר בקלות.

אם ממש נתקעים ולא עולה כלום, כותבים בכל זאת משהו: נוסחה רלוונטית, שלב ראשון בפתרון, מה שכן ידוע. במבחני בגרות רבים ניתנות נקודות על שלבי פתרון חלקיים, ודף ריק תמיד מקבל אפס.